קיר

העבודה המרכזית בתערוכה “בשורות טובות” היא ציור/קיר/אובייקט דמוי שיש, בגודל 5 על 2.6 מטרים. הוא עשוי ברישום דיגיטלי מפורט, על פי וביחס לקיר האוניקס בביתן ברצלונה, שתוכנן ונבנה על ידי לודוויג מיס ון דר רוהה. הרישום, בקנה מידה 1:1 כמו הקיר “המקורי”, מודפס על גבי לוחות פרספקס.

​

סימולקרה

הביתן המקורי פורק ב-1929. כשהוחלט לשחזר אותו בשנות ה־80, לא הצליחו לאתר את השיש המקורי. הרישום שלי מתייחס לשחזור הקיים כיום בביתן, מה שהופך אותו לשיחזור של שיחזור. יחסי זיוף, שחזור, מקור והעתק שזורים בעשייה שלי מאז ומתמיד. ייתכן שזו גם הסיבה שהעבודות שלי נעות על פני ספקטרום מדיומלי רחב ומובהק בין עבודת יד עמלנית ומיומנת לבין תהליכים דיגיטליים ואוטומטיים.אני שואפת לאתגר את מושג החד פעמיות של “מגע היד של האמן”, ולנסח מחדש את הלגיטימציה של הדיגיטלי כאירוע אמנותי חד־פעמי.

​

פרספקטיבה

רציתי לאפשר, דרך אופי הרישום והחופש שלקחתי בו, תנועה של הצופה בחלל שתיצור הצטברות והתפרקות של הדימוי. ההתקרבות אל הקיר משנה את קנה המידה, ומטעינה את הדימוי באפשרויות נוספות.הקיר עוסק לא רק בהתחזות והסוואה כחומר אחר (שיש), אלא גם בניסיון לאחוז במשמעויות אחרות – למשל, תצלומי אוויר שמשנים את אופיים כשהם עוברים ממצב אופקי לאנכי.